ת"א 13976-08-15

תקציר

התובעים, עיריות תל אביב, הגישו תביעה נגד הנתבעת, בעלת השליטה בשלוש חברות, להשבת חובות ארנונה, הוצאות אכיפה, מים וביוב שלא שולמו במשך מספר שנים. החברות הפעילו נכסים שאינם למגורים בתל אביב. התובעים ביקשו להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובות אלה על פי מספר הוראות דין. ראשית, סעיף 8(ג) לחוק הסדרים מאפשר לרשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה מבעלי שליטה בחברות פרטיות בתנאים מסוימים. בית המשפט מצא כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם כלפי כל החברות, וקבע כי הנתבע הוא בעל שליטה ולא הצליח להפריך את חזקת הברחת הנכסים. שנית, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות וייחס את חובות החברות לנתבעת לפי סעיף 6 לחוק החברות, המאפשר לבתי המשפט לעשות כן במקרים חריגים של שימוש פסול באישיות משפטית נפרדת, כגון העדפת נושים ואי תשלום ארנונה מכוון. בנוסף, בית המשפט הטיל אחריות אישית על הנתבע כאורגן בחברה, וציין את ניהולו חסר תום הלב והתחמקותו השיטתית מתשלום ארנונה תוך תשלום לנושים אחרים. עדותו המתחמקת של הנאשם וחוסר יכולתו לספק הצדקה תמכו אף הם בקביעה זו. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. פסק הדין הסתכם ב-135,834.80 ש"ח בגין ארנונה והוצאות אכיפה, וב-26,967.15 ש"ח בגין חוב מים וביוב, הן בהפרשי ריבית והן בהפרשי הצמדה.