הפ"ב 10341-12-15

תקציר

הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב פרשנות תניית בוררות בהסדר גישור. הסעיף המדובר קובע כי החלטת הבורר צריכה להינתן תוך 30 יום מיום קבלת כתב הטענות האחרון בבוררות. הצדדים חלוקים בשאלה מהי "כתב הטיעון האחרון", כאשר המבקשים מציעים לפרש אותו ככתב הסיכומים הסופי והמשיבים טוענים כי מדובר בכתב תשובה לכתב ההגנה. השופט מצדד במבקשים וטוען כי יש להעדיף את פרשנותו של הבורר לסעיף, שהיה מעורב בניסוח הסדר הגישור. יתר על כן, נדרשת פרשנות מרחיבה של הסכם הבוררות כדי לתת תוקף לכוונת הצדדים לפתור סכסוכים באמצעות בוררות. עוד מציינת השופטת כי התנהלות המשיבים עצמם, לרבות הסכמתם להאריך את התקופה להליכים מקדמיים, סותרת את טענתם כי יש לקיים את תקופת הבוררות בקצרה. בנוסף, מדגישה השופטת כי סמכותו של הבורר נגזרת מהסכם הבוררות, אשר במקרה זה מסמיך אותו לדון בכל מחלוקת הנוגעת לפרשנותו או לביצועו של ההסדר. עם זאת, השופט ממשיך וקובע כי גם אם תתקבל פרשנותם של המשיבים לסעיף, לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת הבוררות לפי סעיף 19 לחוק הבוררות, ועתירתם החלופית של המבקשים משמשת כבקשה מספקת להארכה זו. לבסוף, השופט מורה לצדדים לחזור לבוררות ופוסק למבקשים הוצאות בסך 20,000 ₪, שיישאו בהן המשיבים ביחד ולחוד.