ת"א 54397-12-16

תקציר

פסק הדין מתאר את הבעלות המשותפת של התובעים והנתבעים על חלקת אדמה המחולקת לחלקים מזרחיים ומערביים. כל צד מחזיק ב-50% מהזכויות בקרקע. התובעים, יורשיו של מרדכי לבנט, הם בעלי יחידת דיור בחלק המערבי, ואילו הנתבעים, יורשיו של זלמן קאופמן, הם הבעלים של ארבע יחידות דיור בחלק המזרחי. על פי פסק הדין, לבעלי הקרקע הנוכחיים הסכם שיתוף בלתי כתוב המבוסס על הסכמים היסטוריים של בעלים קודמים, המאפשר להם להחזיק ולהשתמש באופן בלעדי בחלקי הקרקע שלהם מבלי לשלם תשלומים נוספים זה לזה. פסק הדין מתייחס גם לתביעה השנייה, שעניינה נזקים שנגרמו לתובעים עקב התנהלות הנתבעים, לרבות מימון הליכים משפטיים, העמדת ביטחונות ועלויות נלוות נוספות. התובעים טענו כי הנתבעים פתחו בהליכים מרובים בידיעה שהם חסרי תוחלת, במטרה אחת ויחידה להתיש ולפגוע בתובעים. הנתבעים טענו כי מעשיהם נועדו להתגונן מפני הליכי התובעים ולהגן על זכויותיהם הקנייניות. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי מעשיהם של הנתבעים היו רשלניים ביותר וניצול לרעה של ההליך המשפטי, נוכח הסכסוך הקנייני ארוך השנים בין הצדדים. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים כפיצוי בסך 630,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, נדרשו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין של התובעים, בסך 65,000 ₪. בפסק הדין הודגש כי התנהגותם של הנתבעים, שאופיינה על ידי השופט ארניה וערכאת הערעור כבלתי סבירה ואנוכית, אינה גוברת על זכותם של התובעים לממש את זכויותיהם הקנייניות. ההחלטה נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להרתיע מפני התדיינות משפטית מופרזת ובלתי סבירה.