ב"ל 51789-03-21

תקציר

בית הדין מצא כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות לכך ששכרו של העובד המנוח היה גבוה מהסכום שדווח על ידי המעסיק. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד קיבל סכום קבוע נוסף של 25 דולר ליום עבודה בחו"ל, אשר אמור להיכלל בקביעת השכר. סכום נוסף זה, יחד עם משכורת חודשית של 3,500 דולר, היוו את הכנסתו האמיתית של העובד. באמצעות נתונים אלה חישב בית הדין את הכנסתו של העובד בשלושת החודשים שקדמו לפטירתו, שהסתכמה ב-54,534 שקל. באשר לזכאותה של התובעת להחזר תשלומים, קבע בית המשפט כי תביעתה הראשונית לנתבעת, שהוגשה שש עשרה שנים לאחר פטירת העובד, מהווה "תביעה" לפי תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי. לפיכך חלה מגבלת הזמן להגשת תביעה לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. מאחר והתביעה הוגשה למעלה מ-12 חודשים לאחר שקמה עילת התביעה, התובע היה זכאי להפרשי פנסיה רק עבור 12 החודשים שקדמו לתביעה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הפרשי הפנסיה על בסיס נתון ההכנסות המעודכן בתוך 45 יום, וכן הוצאות בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. גם סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.