דב"ע נז/121 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לסעד מהחלטת בית הדין האזורי בירושלים לדחות תביעות שונות שהגיש עובד נגד מעסיקו. לעובד המדובר הייתה היסטוריה של מחלת לב והוא פרש לגמלאות על ידי המשיב מסיבות בריאותיות. העובד טען כי פרישתו אינה חוקית וביקש מספר סעדים לרבות פסק דין הצהרתי, פיצוי כספי וצו מניעה המחייב את המשיב להמשיך בהעסקתו עד גיל 65. בית הדין האזורי דחה את בקשת העובד לסעד בנימוק שלא ניתן לאכוף את העסקתו וכי כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה. בערעור קבע בית הדין כי החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשתו העיקרית של העובד לאכיפת העסקתו הייתה מוצדקת, בהתחשב בתפקידו של העובד ובנסיבות פיטוריו. עם זאת, בית הדין מצא כי יש לאפשר לעובד להגיש תביעות חלופיות לסעד כספי, בכפוף לכימות שלהן בתוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין לעובד. בכלל זה נכללו תביעות הנוגעות לניכוי ימי חופשה במהלך חופשת המחלה וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן הורה בית הדין לקיים בהקדם האפשרי את הדיון בתביעתו של העובד בבית הדין האזורי ופסק לו הוצאות חלקיות בגין הערעור.