ו"ע 35404-06-23

תקציר

עמדת המשיב גורסת כי בסמכותם לתקן שומת מס בכל עת, כל עוד היא בתוך ארבע שנים ממועד עריכת השומה העצמית או השומה הטובה ביותר. ניתן לעשות זאת בין אם ניתנה החלטה בהשגה ובין אם לאו, ובין אם הוגש ערעור, ואף לאחר שניתן פסק דין על ידי ועדת הערר או בית המשפט העליון. משכך, סבור המערער כי לאחר שהתקבלה החלטה בהשגה ובפרט לאחר הגשת ערר, אין עוד למשיב סמכות לתקן את השומה. בית המשפט מסכים עם עמדת המערער. הם מנמקים זאת בכך שבעוד שפרק ז' לחוק מסמיך את המשיב לתקן שומות מסוימות, הוא אינו מקנה לו סמכות לעשות כן לאחר שהתקבלה החלטה בהתנגדות, במיוחד לאחר שהוגש ערר. הסמכות לתקן שומה לאחר הכרעה בהשגה שולבה בפרק ח' לחוק, העוסק בהשגות ובעררים, ונתונה לוועדת ערר. שיקול דעתו של המשיב לתקן את השומה מסתיים לאחר קבלת ההחלטה, ותחת זאת עליו לבקש מוועדת הערר להפעיל את סמכותה לתקן את השומה. פרשנות זו של החוק הגיונית גם מבחינה תפעולית, שכן אילוץ המערערת לחזור לשלב השומה יהיה בלתי יעיל ויקר. זאת ועוד, מתן סמכות למשיב לתקן את השומה במהלך הערעור יוצר מכשול מיותר ומעכב את ההליכים. עוד מדגיש בית המשפט כי על המשיב לערוך שומות יסודיות ומקצועיות, וכי גישתו הנוכחית להימנע משיחות פנים אל פנים עם נישומים אינה מספקת. המשיב רשאי לבקש תיקון לשומה הנוכחית, שהמערער יכול להתנגד לו, אך אין הוא רשאי לתקן או לבטל את השומה באופן חד צדדי, במיוחד מבלי להודיע על כך לבית המשפט מראש. אם יבחר המשיב להגיש בקשה כאמור, תינתן למערער הזדמנות להגיב. אחרת, השומה הקיימת עומדת בעינה, ועל המשיב למסור תצהירי עדים עד ליום 1.7.2024, לקראת דיון הוכחות ביום 29.10.2024. כן חויב המשיב לשלם למערערת את שכר טרחת עורך הדין בקשר עם בקשתם לדחות את הערעור, בסך 7,500 ₪, בתוך 21 יום.