ע"ב 6852/04

תקציר

התובעת, עובדת ארגון עובדים, פוטרה במסגרת פיטורי הצמצום של הארגון. היא תבעה פיטורים שלא כדין, דרשה השבה ופיצוי מיום פיטוריה, או לחילופין קצבה תקציבית ושכר מלא עד לפרישה, וכן שכר מיום הפיטורים ועד לסיום העסקתה בפועל. בית המשפט מצא כי טענות התובע אינן נתמכות ברובן. נמצא כי התובעת הועסקה על ידי האיגוד משנת 1981 ופוטרה במסגרת הסכם קיבוצי בין האיגוד לעובדים שנועד להוזיל עלויות. טענת התובעת כי פיטוריה היו בלתי חוקיים בשל הפרת חוקי עבודה והסכמים קיבוציים שונים לא נתמכה וכך גם טענתה לאפליה על רקע לאום, מין, גיל ומעמד אישי. זאת ועוד, בית הדין מצא כי התובעת לא הוכיחה כי פיטוריה התבססו על הנחה עובדתית שגויה, וגם אם כן, אין בכך כדי להצדיק את ביטול הפיטורים, במיוחד בהתחשב בזמן שחלף מאז. גם טענת התובעת כי עבדה עד פברואר 2004 בהנחיית הממונה עליה ולכן זכאית לשכר נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הטענה אינה סבירה ואינה נתמכת. עם זאת, בית הדין הכיר בכך שהאיגוד יכול היה להתמודד עם המצב טוב יותר והציע לצדדים להגיע להסכמה בנושא החזר השכר. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעת עמדה בדרישות לפנסיה תקציבית על פי ההסכם הקיבוצי אך לא הוצעה לה כזו בשל העלויות הגבוהות יותר. בית הדין דחה את תביעתה של התובעת לפנסיה, שכן היא לא הוכיחה כי החלטת האיגוד הייתה בלתי חוקית, ולא היו תקדימים למצבה. בסופו של דבר, נדחו טענות התובעת, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.