בג"צ 311/60

תקציר

בבג"ץ 311/60 דן השופט זוסמן בתיק של י. מילר, מהנדס (סוכנות ויבוא) בע"מ נגד שר התחבורה ואח', שעניינו הענקת מונופולין לכאורה לחברת ליילנד להרכבת משאיות דיזל בישראל. מילר, יבואנית ותיקה של משאיות סקניה ביס, ערערה על החלטת הרשויות הישראליות לנהל משא ומתן בלעדי עם ליילנד, בטענה שהיא מפרה את עקרונות התחרות. למרות שהציע כניסה משמעותית לשוק המקומי, הצעתו של מילר נדחתה לטובת ליילנד, שהבטיחה ייצור מקומי הדרגתי. החוזה העניק לליילנד זכויות יבוא משמעותיות במסגרת הקצבות מטבע חוץ, מה שהוביל לטענות על מונופול דה פקטו. השופט זוסמן בחן האם ההסכם מהווה מונופול בלתי חוקי, והגיע למסקנה כי הוא אמנם מפלה לרעה את ליילנד, אך אינו מהווה שליטה בלעדית בשוק כפי שאחרים יכולים תיאורטית להקים מיזמים דומים. בית המשפט הדגיש כי כל שלילת הקצאת מט"ח למתחרים לא צריכה להתבסס אך ורק על שמירת עסקיה של ליילנד. חששות לגבי האינטרס הציבורי והחוקיות של קשירת פעולות מנהליות עתידיות לחוזים כאלה היו חיוניים, תוך התייחסות לפרספקטיבות משפטיות אנגליות ואמריקאיות על חוזים ממשלתיים המערבים אינטרסים ציבוריים. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא מונופול שלא כדין או פגיעה באינטרס ציבורי, תוך שהוא מדגיש את שיקול הדעת של הרשויות במסגרת הרגולטורית הקיימת, ודחה את עתירתו של מילר, ובכך איפשר את ההסדר עם ליילנד על כנו. הצו המותנה בוטל, ושיקף את המורכבות של החלת דיני המונופולים בתוך המשטר הכלכלי המבוקר בישראל.