ע"א 9099/96

תקציר

בתיק הנוגע להפצת עיתוני המערערת על ידי המשיבים בארה"ב, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתחילה, לאחר תקופת ניסיון בשנת 1983, החלו המשיבים להפיץ עיתונים באופן עצמאי. בשנת 1985 ביטלה המערערת את החוזה בפתאומיות, דבר שהוביל לכך שהמשיבים תבעו בגין הפרת חוזה, ואילו המערערת השיבה בתביעה כנגד המשיבים בגין יתרות שלא שולמו ודרישות לרשימות מנויים. התיקים אוחדו, ולאחר שהשופט הראשון פסל את עצמו, המשפט המשיך תחת שופט חדש. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי המשיבים חייבים בפיצויים בגין סיום החוזה הפתאומי, בסך 564,313 דולר, בניכוי 12,225 דולר המגיעים למערערת. הבקשה לרשימות מנויים נדחתה כקניינית למשיבים. בית המשפט העליון תמך בשיקול הדעת של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע לטיפול בראיות לאחר חילופי השופטים ולא מצא הצדקה לשמוע מחדש ראיות שכבר נשקלו. עוד פירט בית המשפט כי בהיעדר יחסי אמון מיוחדים, אין בסיס לתביעת המערערת לדו"ח חשבונאי. מתוך הכרה באופי העצמאי של פעילות המשיבים, קבע בית המשפט כי רשימות המנויים והמידע המסחרי הקשור אליהם היו בבעלות המשיבים כדין. בעוד שהמערערת ערערה על תנאי סיום החוזה וחישוב הפיצויים, טענה להפרות פרוצדורליות וערערה על בעלות בחשבון, בדיקתו המדוקדקת של בית המשפט לא מצאה הפרה חוזית מהותית מצד המשיבים המצדיקה את ביטולה המיידי. הפיצוי ניתן בהתחשב בהתנהלות הצדדים לאורך תקופת החוזה ובמאמצים שהשקיעו המשיבים. טענות פיצויים נוספות נדחו, תוך הדגשת שיקול הדעת השיפוטי, ובסופו של דבר הותירו על כתפי המערערת את אחריותה להפרת חוזה כפי שקבע בית המשפט המחוזי.