תמ"ש 7279-09-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות בין בני זוג לשעבר שערכו הסכם ממון. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי האישה, מבקשת לאכוף את הסכם הממון ולקבל מהבעל תשלומים שונים, לרבות חלוקת מטלטלין, פיצוי בגין דמי שכירות של חצי שנה וזכויות בנכס שנרכש במהלך נישואיהם. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי הבעל, מבקשת לחייב את האישה בהוצאות חייהם המשותפים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות הסכם הממון ביניהם והזכויות בנכס הרשום על שם הבעל בלבד. השופטת מצדדת בבעל, וקובעת כי ההסכם כופה משטר הפרדה רכושית, למעט חריגים מצומצמים. הם מפרשים את הסעיפים הנוגעים לרכישת הנכס כך שרישום הנכס משקף את זכויות הצדדים, ומאחר והנכס המדובר נרשם על שם הבעל בלבד, הוא נחשב לרכושו הבלעדי. בנוסף, מציינת השופטת כי טענותיה של האישה אינן משכנעות וכי היא לא פעלה במלוא המרץ בעמידה על זכויותיה. גם טענותיה של האישה הנוגעות לנכס אחר ולדמי שימוש נדחות בשל חוסר ראיות וחוסר עקביות בעדותה. באשר לתביעת הבעל להוצאות משותפות, מציינת השופטת כי ההסכם מוותר על כל התחשבנות כזו ודוחה גם את תביעתו. לפיכך, השופט מורה על מחיקת תביעת האכיפה של האישה, למעט השלמת חלוקת המיטלטלין, וכן דוחה את תביעת ההוצאות של הבעל, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.