ע"א 515/63

תקציר

בית המשפט העליון הכריע במקרה בו תבעה המשיבה, קטינה, את המערערים – שכני הוריה – באמצעות אחיה כחבר קרוב, על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפגיעה שנגרמה להם על ידי סוסתם. הסוסה הסיגה-גבול במקרקעי הוריה של המשיבה ובעטה בה כשניסתה לגרש אותה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והורה למערערים לערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי זכותה של המשיבה לגרש את הסוסה מהמקרקעין וניסיונותיה לעשות כן אינם יכולים להיחשב פסולים. בית המשפט הבחין בין שתי צורות של הסגת גבול לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין האזרחית, ופירש את לשון הסעיף על פי המשפט המקובל האנגלי, המרחיב את הגדרת הנזק מעבר לזה שנגרם למקרקעין עצמם. היא הלכה בעקבות האסכולה השנייה בפסיקה האנגלית, הרואה נזק שנגרם על ידי סוס מסיג גבול רק אם הוא מתנהג בדרכו הטבעית. בית המשפט מצא כי על בעל סוס לצפות מראש כי הוא עלול לבעוט בעת גירושו ממקרקעין זרים ולפיכך הטיל על המערערים את האחריות לנזקו של המשיב, שהיה תוצאה ישירה של הסגת הגבול. זאת ועוד, מעשיה של המשיבה לגירוש הסוסה לא היו רשלנות תורמת, בהתחשב בגילה הצעיר ובאופי החוקי של ניסיונותיה. השופט ברנזון העדיף לבסס את האישום על רשלנות, שנראתה לו מוכחת, והדגיש את הצורך בזהירות סבירה בטיפול בבעלי חיים, במיוחד כאשר הם נותרים ללא השגחה.