ע"א 3109/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה של רשות מוסמכת בעניין הטבות לניצולי שואה לפי סעיף 17 לחוק הישראלי לנפגעי נאצים. ועדת הערר האריכה את המועד האחרון להגשת ערר על ההחלטה, אך החוק מגביל את יכולתה של הוועדה להאריך את המועד ב-14 יום בלבד. הרשות המוסמכת לא שלחה את החלטותיה בדואר רשום כנדרש בסעיף 7(ב) לחוק. לפיכך, קבלת ההחלטות בפועל על ידי המערערים טרם החלה, והעררים הוגשו בתוך פרק הזמן הנדרש. בית המשפט קבע כי אי עמידתה של הרשות בדרישות הפורמליות של החוק, בכך שלא שלחה את ההחלטות בדואר רשום, משמעה כי ידיעת המערערים על ההחלטות אינה יכולה להיחשב כידיעה בפועל. בית המשפט העדיף גישה פורמליסטית, והדגיש את חשיבות ההקפדה על מסגרת הזמן הברורה שנקבעה בחוק. משכך, נדונו ערעורי המשיבים במועד וועדת הערר נדרשת לדון בעררים לגופם. המערערת חויבה בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין.