עב"ל 1608/04

תקציר

בהליך משפטי זה החליט בית המשפט לדחות את תביעת המערער, תוך הדגשת חשיבותן של חוות דעת רפואיות של מומחים בקביעות משפטיות הנוגעות לסוגיות רפואיות. בית המשפט הדגיש את הפרקטיקה הפרוצדורלית של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט כדי להבטיח אובייקטיביות ולייעל את הדיונים, במיוחד במקרים הנוגעים לחוק הביטוח הלאומי. חוות דעת מומחים של יועצים שמונו על ידי בית המשפט מקבלות בדרך כלל משקל משמעותי, אלא אם כן סיבות חריגות מצדיקות סטייה. טענת המערער כי ליקוי השמיעה שלו נבע מחשיפה לרעש מזיק בעבודה הופרכה על ידי המומחה, ד"ר ברקו, אשר ייחס את המצב לסיבות אידיופתיות. חרף טענות שהציג בא כוח המערער, לא מצא בית המשפט פגמים בחוות הדעת העקביות והמנומקות של ד"ר ברקו, שהתבססו על בדיקות מפורטות, לרבות בדיקות שמיעה והערכות אחרות. בית הדין ציין כי המערער לא סיפק חוות דעת רפואית נוגדת, ואף לא ניסה לבסס טענות בדבר הקשר הסיבתי בין סביבת עבודתו לבין ליקוי השמיעה שלו. ההחלטה הדגישה כי גם הערות מוקלטות בטפסי בדיקה רפואית דורשות תיקוף קפדני כדי לערער על עדות מומחה. בית המשפט הוסיף ופירט את אמות המידה הנדרשות כדי שחוות דעת רפואית תיחשב לאסכולה מוכרת, וקבע כי מסקנות רפואיות שונות חייבות להתקבל באופן נרחב על ידי מוסדות רפואיים מכובדים או טקסטים כדי לקבל תוקף. בסופו של דבר, בהיעדר ראיות מהותיות או טיעונים נגדיים מהימנים, הגיע בית המשפט למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, ולפיכך דחה אותו מבלי לפסוק הוצאות.