ת"א 62392-05-19

תקציר

פסק דין זה משרטט מחלוקת בין תובע לבין שני נתבעים בנוגע לשיטה חשבונאית על פי הסכם קודם לעבודות בכביש. התובעת טענה כי הנתבעים לא ביצעו את ההתחשבנות המוסכמת וחייבים לה כסף. הנתבעים טענו כי התובעת גרמה להם נזקים עקב איכות עבודה ירודה וכי הם אינם חייבים לה דבר. בית המשפט מצא כי שני הצדדים לא ניהלו את ההתחשבנות המוסכמת וכי ראיות התובעת בנוגע להוצאותיה אינן מספיקות. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי ראיות הנתבעים בדבר הוצאותיהם היו אמינות. במהלך המשפט התברר כי התמורה ששילמה חברת הדרכים לנאשם הראשון הייתה 3,795,357 ₪. לאחר ניכוי דמי התקורה שנקבעו בהסכם, חישב בית המשפט את חלקה של התובעת תוך התחשבות בהוצאותיה המוכחות ובהוצאות הנתבעים. הוצאותיו של התובע נאמדו על בסיס שכר העובדים, לרבות שכר מנהלי העבודה, והוצאות נוספות כגון מזון ודלק. הוצאות הנתבעים נלקחו מכרטיסי הנהלת חשבונות שהוגשו כראיות. בית המשפט דן גם בתביעות נוספות של התובעת למכירת עבודות וקורות ברזל, ולא מצא ראיות התומכות בטענות אלה. באשר לתביעות הנזיקין של הנתבעים, קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעתם בדבר עלות תיקון ליקויים בעבודת התובע, תוך ניכוי 136,000 ₪ מהתמורה המגיעה לתובע. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם לה 426,480 ₪, כולל מע"מ, בצירוף שכר טרחת עורך דין והחזר חלקי של אגרת התביעה. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.