ע"א 1666/05

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית משפט השלום בחיפה לדחות את תביעת המערערת נגד חברה ספרדית בגין פגמים לכאורה בנגררים למשאיות שנרכשו על ידי המערערת מהחברה בשנים 1998 ו-1999, אשר גרמו למערערת נזקים. הנגררים נמסרו למשמורת המערער בחודשים יוני 1998 ויוני 1999. לקראת סוף שנת 1999 הגישה המערערת תביעה נגד החברה לבית משפט השלום לפיצוי בסך מיליון ₪. התביעה הועברה לבית המשפט המחוזי עקב הגדלת הסכום הנתבע. לאחר מכן ביקש המערער רשות להמציא את מסמכי בית המשפט מחוץ לתחום השיפוט, אשר ניתנו תחילה אך בוטלו מאוחר יותר על ידי רשם בית המשפט המחוזי, בשל "חוסר תום לב משווע" ו"שיהוי בלתי סביר" של המערער. הערעור על החלטה זו נדחה בעקבות הסכמה של שני הצדדים לדחותה, תוך שמירה על זכויות המערערת. לאחר מכן הגיש המערער תביעה חדשה לבית משפט השלום על סך 500,000 ₪, אשר נדחתה שוב, שכן בית המשפט ראה בכך ניסיון להתחמק מההחלטה הקודמת. המערערת ערערה על דחייה אחרונה זו, בטענה כי המצב גרם לה עוול, ודחיית התביעה הראשונה לא מנעה ממנה להגיש תביעה חדשה. דעת הרוב של השופט י' כהן והשופט ר' שפירא דחתה את הערעור ואישרה את החלטת בית משפט השלום, תוך שהיא מציינת כי בעוד שהמערערת יכולה להגיש תביעה חדשה, היא זקוקה לאישור להמציא מסמכים מחוץ לתחום השיפוט, דבר שאינו אפשרי עוד לאחר ההליכים הקודמים. החלטת רשם בית המשפט המחוזי, המבטלת את ההיתר להמציא מסמכים בחו"ל, עמדה בעינה, והמערערת לא יכלה להחיות זכות זו. דרך הפעולה הראויה, במקרה זה, הייתה שהמערערת תגיש את תביעתה בספרד. עם זאת, השופטת ש' וסרקרוג חלקה על כך והציעה לקבל את הערעור, בטענה כי החלטות הביניים הקודמות אינן צריכות למנוע מהמערערת להציג את טענותיה בהליך החדש. השאלה האם ישראל היא הפורום המתאים לשמיעת התביעה לא הובהרה, ואין למנוע את ההליך החדש בנימוקים אלה. במקום זאת, יש להחזיר את הדיון בבקשה לקבלת היתר להמצאת מסמכים מחוץ לתחום השיפוט לעיון בית משפט השלום.