ת"א 1903-01-14

תקציר

פסק הדין דן בזכות הגישה לערכאות ובטענת הסילוק על הסף בדין הישראלי. היא מדגישה את זכותם החוקתית של האזרחים להשמיע את טענותיהם לגופן, ומזהירה מפני דחיית תביעות על הסף. זכות זו נשמרת גם במשפט העברי. השופט מדגיש את חשיבות ההליך ההוגן ומדגיש את תפקידם של בתי המשפט בהגנה על ערכי הדמוקרטיה ובהבטחת שלטון החוק. פסק הדין מתייחס באופן ספציפי לסוגיית ההתיישנות, תוך בחינת הוראות הדין הישראלי והדין העברי בעניין זה. הוא מציין כי המשפט העברי אמנם אינו מכיר בדרך כלל בהתיישנות כהגנה מוחלטת, אך הוא כן בוחן את האפשרות של טענות מרמה ונזק ראייתי שנגרם כתוצאה משיהוי. במקרה הנדון, השופט קובע כי אין די בטיעוני הצדדים כדי להכריע בסוגיה הקרדינלית ומורה על קיום הליך הוכחות. שאלות מרכזיות שיש לברר כוללות את התגבשות נזקי התובע, גילוים וההשפעה הפוטנציאלית של השיהוי על יכולתם של הנתבעים להגן על עצמם. השופט מסכם כי יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף בשלב זה, תוך מתן עדיפות לזכותו של התובע לשימוע לגופו של עניין. זאת ועוד, האינטרס הציבורי בבחינת תחולת דיני הנזיקין על סיכונים נפשיים הכרוכים ב"תוכניות מציאות" שקול כנגד פיטורים בטרם עת. הנתבעים יכולים להעלות מחדש את טענת ההתיישנות בסוף ההליך. השופט מורה על המשך ההליך וקובע מועדים לעניינים מקדמיים ולקידום המשפט. המבקש נדרש לשאת בהוצאות ההליך.