ע"פ 846/10

תקציר

בית המשפט התייחס לקבילות הודאותיו של המערער במשטרה, והתמקד בהשגות שהעלה בא כוח המערער. בפרט, טען בא כוח המערער כי בשל הפגמים בהליך החקירה, אשר חייבו תמיכה ראייתית משמעותית כדי להרשיע את שותפיו, יש לפסול לחלוטין את הודאותיו של המערער. לטענתם, ההודאות נגבו באמצעים פסולים, תוך פגיעה בזכויותיו של המערער, בניגוד לשותפיו, ודרשו יותר מאשר ראיות תומכות נוספות. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי תוקף הראיות ומשקלן אינם יכולים להיות תלויים אך ורק בנזק הפרטני שנגרם כתוצאה מפגמים בחקירה. בית המשפט סבר כי יש לבחון סוגיות אלה לגופו של עניין ללא יחס מועדף. על פי פקודת הראיות, הודאה קבילה אם ניתנה באופן חופשי ומרצון. הבדיקה עסקה בבחינת אפשרות של כפייה במהלך החקירה, לרבות זכות ההיוועצות של המערער והתנהלותו של מודיע אשר לחץ לכאורה על המערער ליצור נרטיב שקרי מפליל נגד שותפיו. בית המשפט מצא כי מעשיו של המודיע, אף שהיו מוטלים בספק, לא פגעו ברצונו החופשי של המערער או בזכותו להליך הוגן, ואף לא בקבילות ההודאה. בחינה לפי דוקטרינת יששכרוב של פסילה שיפוטית של ראיה שהושגה שלא כדין לא מצאה עילה לפסילת הודאה. למרות טעויות טכניות וליקויים פרוצדורליים, כגון אובדן חלק ממסמכי החקירה, בית המשפט הגיע למסקנה כי אלה לא השפיעו באופן מהותי על מהותן ורצונן של ההודאות. ההיגיון הפנימי והפרטים המאומתים בהודאת המערער עמדו במבחני האמת וחיזקו את אמינותה. ראיות תומכות נוספות, כגון נוכחותו של המערער בזירות הפשע, השקרים שנאמרו במהלך החקירה ומודעותו לפרטים מסוימים שהוכנו לגבי הרצח, תרמו למשקלה הכולל של ההודאה. הגם שההיבטים הפרוצדורליים היו פגומים, הם לא פגעו באופן משמעותי ביכולת ההגנה של המערער, ואף לא פגעו במידה מספקת במהימנות ההודאה. הנה כי כן, גרסתו של המערער בבית המשפט נקבעה כבלתי אמינה, מפוברקת כדי להימנע מאחריות פלילית, ולא הוכחה בראיות. הערעור נדחה, תוך שהוא מאשרר מחדש את ההרשעה בהתבסס על השילוב של שלמות ההודאה ותמיכה ראייתית חיצונית, תוך סיווג המערער כשותף לרצח בכוונה תחילה.