עת"מ 56964-12-14

תקציר

העתירה, שביקשה לאשר את תכנית העותרים להוסיף שלוש יחידות דיור למגרשם במושב גילת, נדחתה. אחת הטענות המרכזיות שהעלה מושב גילת לדחייה הייתה כי העתירה הוגשה בשיהוי. בית המשפט דחה טענה זו, שכן לא מצא כל ראיה למסגרת זמן כלשהי להגשת בקשה לפיצול מגרש ואין חובה על בעלי המגרשים לפעול לאלתר על פי בקשותיהם לפיצול. עוד טענה המדינה כי העתירה מוקדמת מדי ככל שהיא נוגעת לתוכנית התנחלות, שצריכה לעבור תחילה את השלבים השונים של הליך התכנון. בית המשפט הסכים וציין כי ההליך התכנוני מורכב ממספר שלבים, והתנגדויות צריכות להישמע תחילה על ידי רשויות התכנון לפני פנייה לבית המשפט. השופט קבע כי מאחר שהוועדה המחוזית כבר החליטה לדחות את תוכנית העותרים, בית המשפט יכול להתערב בשלב זה. עם זאת, הדיון בתכנית העותרים היה קשור קשר הדוק לתוכנית המושב, והשופט בחר לשקול את שתיהן יחד. התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתם של גופי התכנון מוגבלת, והיא תתרחש רק במקרים חריגים שבהם נעשה שימוש לרעה בכוח, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני. השופט לא מצא עילה להתערב במקרה זה. העותרים טענו כי הנחת הוועדה המחוזית כי לא ניתן לממש את תכניתם ואת תכנית המושב בו זמנית היא שגויה, אך השופט חלק על כך וקבע כי גם אם תאושר תכנית המושב, אין די מגרשים פנויים כדי לאפשר לשתי התוכניות להתקדם כרצונה. עוד טענו העותרים כי החלטת הוועדה המחוזית פוגעת בעקרון הצדק החלוקתי, אך השופט דחה טענה זו וציין כי העדפתה של הוועדה לתכנון כולל של המושב הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם מדיניות מועצת מקרקעי ישראל. השופט הדגיש כי בקשת העותרים לא הייתה ליחס שווה אלא לשיקול מיוחד, שאינו מוצדק. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי העותרים לא הציגו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית המשפט בהליך קבלת ההחלטות של גופי התכנון ועל כן יש לדחות את העתירה.