ע"פ 319/17

תקציר

במקרה דנן, החליטה ערכאת הערעור לדחות את ערעורו של המערער, תוך שהיא מאשרת את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניין עבירות מין שבוצעו בשני קטינים. בית המשפט הדגיש כי בדרך כלל הוא אינו מתערב בגזרי דין של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם קיימת חריגה ניכרת ממדיניות הענישה שנקבעה או טעויות מהותיות. במקרה זה, עונשו של בית המשפט המחוזי, שנע בין 2.5 ל-5.5 שנים בגין אישומים שונים, מתיישב עם תקדימים שנקבעו במקרים דומים. טענותיו של המערער לעונש מופחת על יסוד הודאתו באשמה והבעת חרטה לא שכנעו את בית המשפט, שכן הודאתו באחריות נתפסה כשטחית, והוא המשיך להסיט את האשמה אל הקורבנות. ההערכות הצביעו על כך שהבנתו את מעשיו הייתה מינימלית, והוא היווה סיכון בינוני-גבוה לפגיעה חוזרת. בית המשפט ציין כי המערער ביצע עבירות אלה מספר רב של פעמים לאורך תקופה ממושכת, תוך ניצול תמימותם ואמונם של הקטינים. ההשפעה על הקורבנות ובני משפחותיהם הייתה עמוקה, מה שהוביל לאובדן אמון ולהגברת החרדה. פסק הדין הדגיש את ההשלכות החברתיות החמורות של פשעים מסוג זה, והדגיש את הצורך בעונשים שיגנו על כבודם ושלמותם של קטינים תוך העברת מסר מרתיע חזק. בעקבות זאת החליט בית המשפט להותיר על כנו את העונש המקורי. כל השופטים – השופט י', השופט נ' הנדל והשופטת א' ברון – הסכימו עם החלטה זו, שהתקבלה סופית ב-19 ביולי 2018.