תפ"ח 35012-12-13

תקציר

הנאשם הואשם באונס בכך שהחדיר לכאורה את אצבעותיו לאיבר מינו של המתלונן, XXX, במהלך ביקור כדי לבקש את ברכתו. האירוע התרחש בשנת 2008 כאשר XXX, יחד עם אחיותיה YYY ואדם נוסף, ואביה, ביקרו את הנאשם. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי אינו זוכר את XXX או את האירוע בשל המבקרים הרבים שקיבל במהלך השנים. השופט פסק לטובת הנאשם, והגיע למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. מצבה הנפשי של XXX בעת האירוע, אי זכייתה בפרטים חיוניים, עיכוב בתלונה, היעדר ראיות אובייקטיביות והעדויות הסותרות של XXX ובני משפחתה, מטילים ספק בזיכרונה ובנכונות עדותה. כמו כן, הציגה ההגנה עדויות של מטופלות אחרות שחוו תחושות מיניות מהטיפול של הנאשם, המצביעות על האפשרות ש-XXX תפרש באופן שגוי את התחושות שנגרמו כתוצאה מהטיפול. השופטת הודתה כי XXX האמינה באמת ובתמים לניסיונה, אך הצטברות הנסיבות העלתה ספק סביר, לטובת הנאשם. השופט הדגיש כי לא מדובר במקרה של עיכוב זיכרון אלא בתלונה כבושה. ההחלטה על הזיכוי התקבלה בהסכמת השופטים.