ע"ב 911583/99

תקציר

על בית המשפט הוטל לקבוע מיהו מעסיקה האמיתי של גב' אבני, קלדנית ותיקה, שהעסקתה באמצעות חברות כוח אדם שונות שנשכרו על ידי המדינה. למרות העסקה פורמלית תחת חברות כוח אדם שונות, הראיות הצביעו על כך שהמדינה, באמצעות הנהלת בתי המשפט, תפקדה בפועל כמעסיקה שלה. גב' אבני החלה לעבוד עם גומא שירותים בשנת 1994, ולאחר מכן עברה למשרדים אחרים כמו אורטל ו-ORS בעקבות תוצאות מכרזים. עם זאת, חובותיה, שכרה ותנאי העסקתה הכוללים נותרו יציבים, והיא המשיכה לעבוד באותו בית דין, תוך שהיא מרמזת על פיקוח מתמשך של המדינה. תנאי המכרז הדגישו כי חברות חדשות צריכות לקלוט עובדים קיימים, נוהג שספג ביקורת על מזעור יחסי עובד-מעביד אמיתיים עם חברות כוח אדם. בית המשפט מצא כי מבנה ההעסקה שכפתה המדינה באמצעות מכרזים אלה הותיר את החברות עם אוטונומיה מוגבלת על היבטי העסקה משמעותיים - כמו גיוס, פיטורים וקביעת שכר - כולם מוכתבים במידה רבה על ידי המדינה. בהסתמך על תקדימים משפטיים, בית הדין הטיל ספק בהתאמה של מבנה זה לדיני העבודה המתמקדים בחובות ובהגנות ישירות של המעביד. פסק הדין הכריז בסופו של דבר על גב' אבני כעובדת המדינה החל ממועד הגשת התביעה, 20.6.99, תוך ציון נוף ההעסקה החריג המעוות את הדינמיקה המעוותת בין מעביד למארח המזוהה באופן מסורתי באמצעות חוזי כוח אדם. ההחלטה הדגישה את המתח המערכתי בתוך שירות התעסוקה הממשלתי, קראה לפתרון כדי להימנע מיצירת מעמדות כפולים של קלדניות בתי המשפט והדגישה את הצורך בהכרה בזכויות קיבוציות במסגרת משפטית זו.