ע"פ 1947/07

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את ערעורו של המערער, בקובעו כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק. אף שהוכר היעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין בעבירות מלפני שנת 1991, טוען המשיב כי אין בכך כדי להצדיק הקלה בעונש משום שהמערער הורשע במספר רב של עבירות מין משמעותיות. הערעור ערער במידה רבה על הערכות המהימנות של בית משפט קמא, במיוחד בכל הנוגע לעדותה של המתלוננת. עם זאת, הודגש כי סתירות קלות אינן פוגעות באמינותה הכוללת, שכן עדותה המרכזית הייתה עקבית ומפורטת, ותיארה התעללות החל מגיל 11.5 בערך. המתלוננת סיפקה נרטיב קוהרנטי של התקיפות, שאושש על ידי עדויות אחרות של בני משפחה. הגם שהיה ויכוח לגבי מועדים ספציפיים ותדירות העבירות, במיוחד במהלך שירותו הצבאי של המערער, נקבע כי פערים אלה אינם משפיעים על עובדות הליבה של המקרה. גורמים נוספים כגון מצבה הנפשי של המתלוננת והודאתה בסופו של דבר בפני בני משפחה וחברים איששו את טענותיה. פסק הדין התייחס גם לטענות בדבר העלמת עדויות ולמניעים לכאורה מאחורי האשמות המתלוננת, ובסופו של דבר מצא אותן חסרות בסיס. בשל הוכחת יסודות מהותיים של אונס על פי הפרמטרים המשפטיים של העבירה, ההרשעה נותרה בעינה, אם כי תדירות התקיפות במהלך השירות הצבאי עודכנה. עונשו של המערער הופחת מעט לאור ממצאים אלה, דבר המשקף את חומרת מעשיו לאורך השנים. הכרעת הדין הדגישה את חשיבותה של תגובה ענישה תקיפה להתעללות המינית המתמשכת במתלוננת, תוך שמירה על עונש המאסר המשמעותי כתוצאה מהתנהגותו הפסולה הממושכת.