ת"א 24207-11-21

תקציר

מדובר בתביעה חוזית כספית שהגישה נעלי שיווק בע"מ נגד שבעה נתבעים, בהם נוביה אירועים בע"מ, אס.ב., מקאן סחר מזון ומסעדות בע"מ, וחמישה אנשים שהיו בעלי מניות או נושאי משרה בנוביה או היו מקורבים אליהם. התובעת מבקשת לגבות חוב של כ-2.6 מיליון ₪ שחבה נוביה בגין אספקת מוצרי מזון. החוב מובטח בשטר חוב וערבויות חתומות על ידי הנתבעים הבודדים. עם זאת, הנתבעים טוענים כי שטר החוב והערבויות אינם תקפים בשל טעויות סופר וכי החוב כבר הוסדר. הם גם מעלים את תקופת ההתיישנות כהגנה. בית המשפט מצא כי יש לדחות את טענות שטר החוב מאחר שהתובע לא הוכיח כי השטר נחתם על ידי נוביה או כי הטעויות הנטענות היו פקידותיות באופיין. התאריך על הפתק הצביע על כך שפג תוקפו, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לסתור זאת. יתר על כן, החותמים על השטר לא היו אחראים שכן הם לא היו מוסמכים במפורש לחתום בשם נוביה. עם זאת, בית המשפט קיבל את התביעה הכספית, וקבע כי הנתבעים ערבו לחובותיה של נוביה. הערבות, שהוטבעה בחותמת נוביה, הייתה התחייבות חוזית או לפחות ראיה בכתב להתחייבות הנתבעים לערוב לחובותיה של נוביה. טענות הנתבעים, לרבות תקופת ההתיישנות, נדחו מאחר שבית המשפט מצא כי הערבות היא התחייבות מתמשכת והחוב הנתבע הינו בגין חשבוניות משנת 2019. באשר לגובה החוב, קיבל בית המשפט את תביעת התובע בסך 2.6 מיליון ₪, אשר נתמכה בעדויות מהימנות ובראיות תיעודיות. לבסוף, בית המשפט מצא כי הנתבעים הבודדים, כולל משה, התחייבו לערוב לחובותיה של נוביה. טענתו של משה כי חתימתו על הערבות זויפה לא הייתה משכנעת, ובית המשפט העדיף את חוות הדעת הגרפולוגית המומחית מטעם התובע כי אכן מדובר בחתימתו של משה. עם זאת, בית המשפט קבע כי גם אם החתימה אינה אותנטית, פרטיו הכתובים של משה על הערבות, יחד עם ראיות נוספות, מהווים ראיה בכתב להתחייבותו לערוב לחובותיה של נוביה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את טענות שטר החוב, אך קיבל את התביעה הכספית, והורה לנתבעים לשלם לתובע 2.8 מיליון שקל, כולל ריבית ושכר טרחה, בתוך 30 יום.