ה"פ 1110/06

תקציר

פסק דין זה דן בשתי בקשות צולבות הנוגעות לסכסוך כספי בין בית כנסת לבין עמותה, אשר חתמה על הסכם שכירות למבנה השייך לבית הכנסת. המחלוקת הייתה לגבי העיכוב של העמותה בתשלום דמי השכירות. הצדדים חתמו על שטר בוררות, המסמיך את בית הדין הרבני האזורי נתניה לבוררות בסכסוך. בית הדין הרבני פסק כי העמותה ושניים מחבריה, שחתמו על חוזה השכירות כערבים, ישלמו לבית הכנסת סך של 17,200$ + 36,093 $. האגודה ושני חבריה הגישו בקשה לבטל את פסק הבורר בעילה של חוסר סמכות והיעדר הסכם בוררות תקף, ואילו בית הכנסת הגיש בקשה לאישורו. בית המשפט דחה את טענות המבקשים ואישר את פסק הבורר. בית המשפט קבע כי הסכם הבוררות תקף, שכן המבקשים היו מודעים לכך שהעמותה היא צד לבוררות, וכי לבית הדין הרבני אין סמכות עניינית לפסוק כבורר, שכן זו לא הועלתה על ידי המבקשים במהלך הליך הבוררות, למרות "תמרורי אזהרה" בדמות פסקי דין רלוונטיים של בית המשפט העליון. בית המשפט עמד גם על הנטייה הכללית לצמצם את התערבות בית המשפט בפסקי בוררות, על דוקטרינת הבטלות היחסית ועל חוסר תום הלב של המבקשים בניסיון להתחמק מחובם. המבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.