ת"א 49343-02-19

תקציר

רשות הפיתוח הגישה תביעה נגד ארבעה נתבעים, בטענה כי אין להם רשות לאכלס את חלקה 139 בגוש 17825. הרשות ביקשה לפנות את הנתבעים ודרשה פיצוי הולם בגין תקופת השימוש הבלתי מורשה. במהלך המשפט נדחתה התביעה נגד נאשמים 2 עד 4 בהסכמת כל הצדדים, והותיר רק את נאשם 1. בית המשפט מצא כי הנתבע 1 אכן עשה שימוש במקרקעין הנדונים, ובכך הטה את מאזן ההסתברויות לטובת התובע. עם זאת, בית המשפט אף קבע כי עיסוקו של נאשם 1 אינו בלעדי, והראיות שהוצגו אינן יכולות לאשר את תקופת עיסוקו המדויקת. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע 1 השתמש בכל החלקה או החזיק בה באופן בלעדי. בית המשפט הגיע למסקנה כי על הנתבעת 1 לשלם סכום מופחת של דמי שימוש הולמים, בסך 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.12.2018, מע"מ ושכ"ט עו"ד והוצאות בסך 3,300 ₪. סכום זה חושב על פי חוק ההעשרה, בהתחשב בגורמים כגון היעדר חזקה בלעדית ושימוש חלקי בקרקע. השופטת הדגישה כי התוצאה משקפת את הראיות שהוצגו ועודדה את התובע להשקיע יותר בפיקוח כדי לחזק את טענותיו בעתיד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 16.3.2021.