ע"א 5681/93

תקציר

המקרה סובב סביב אישה שביקרה בשתי מרפאות פוריות כדי לעזור לה להרות. המרפאה הראשונה ביצעה צילום רנטגן ברחם, וציינה במעקב כי החצוצרות שלה נראות סתומות ומקובעות, והציעה המשך בירור באמצעות לפרוסקופיה. עם זאת, המשיב עזב מרפאה זו ופנה לקבלת טיפול במרפאה אחרת, שם הרופא המטפל, ד"ר כרמל, פירש את צילום הרנטגן באופן שונה, מתוך סברה כי התמונה אינה חד משמעית דיה כדי לקבוע האם החצוצרות סתומות. ד"ר כרמל בחר בטיפולים שונים, כולל טיפול הורמונלי ובדיקת זרע חוזרת. לאחר שניסיונות אלה נכשלו, החליט ד"ר כרמל על צילום רחם חוזר. למרבה הצער, המשיב פיתח דלקת צפק בעקבות צילום הרנטגן ונזקק לכריתת רחם. המשיבה תבעה את ד"ר כרמל ואת המרפאה השנייה בגין רשלנות, בטענה שלא מילאו אחר הטיפול המומלץ ולא יידעו אותה על הסיכונים הכרוכים בצילום הרנטגן החוזר. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב ופסק לה 200,000 ₪ בתוספת ריבית בסך 80,000 ₪. שני הצדדים ערערו. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פרשנותו של ד"ר כרמל לצילום הרנטגן הראשוני הייתה סבירה וכי הטיפולים שנתן לאחר מכן היו מוצדקים. עם זאת, השופטים הגיעו למסקנה כי היה על ד"ר כרמל לדעת על האפשרות שהמשיבה סובלת מדלקת סמויה ברחם, שיכולה להיות מופעלת על ידי צילום רנטגן חוזר. בית המשפט מצא כי ד"ר כרמל לא הסביר למשיב במידה מספקת את סיכוני צילום הרנטגן החוזר, במיוחד בהתחשב בחומרת הסיבוכים הפוטנציאליים. מחדל זה היווה רשלנות מצדו של ד"ר כרמל. עם זאת, החליטו השופטים שלא להתערב בסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, ומצאו לנכון בהתחשב בנסיבות. בנוסף, הערעור שכנגד בעניין ההסכמה וגובה הפיצוי התקבל אף הוא. השופטת ד' דורנר והשופטת ט' אור הסכימו עם ההחלטה, והדגישו כי היה על ד"ר כרמל להסביר למשיב את הסיכונים. הערעור העיקרי נדחה, אך התוצאה נותרה לטובת המשיב בשל הצלחת הערעור שכנגד. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם בגין רמת ערעור זו.