סע"ש 54900-02-15

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע את האחרונה בין היתר על כך שלא שילמה לו שעות נוספות וגמול עבודה בימי מנוחה שבועית. התובעת התייחסה לדוחות הנוכחות ולתלושי השכר כראיה, ואילו הנתבעת טענה כי דוחות אלה מפוברקים וכי אין צורך שהתובעת תעבוד שעות נוספות. בית המשפט מצא כי ראיות התובע אמינות יותר, מה גם שהנתבעת לא הביאה מסמכים או עדים רלוונטיים לתמיכה בטענתה. לפיכך, קיבל בית המשפט את גרסת התובע וקבע כי עבד בשעות המצוינות בדו"חות הנוכחות. לא הייתה מחלוקת כי התובע עבד שישה ימים בשבוע וכי הנתבעת לא שילמה לו כל גמול נוסף עבור עבודה בשעות נוספות או ימי מנוחה שבועית. בית המשפט בחן את חישובי התובע ומצא כי הם מדויקים. על פי החישובים, התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 123,223 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי מנוחה וחגים. עוד קבע בית המשפט כי טענת הנתבעת בדבר תשלום שכר גלובלי לתובעת אינה מבוססת וכי כתב הוויתור עליו חתם התובע אינו תקף, שכן הוא לא פירט על אילו זכויות ויתרה התובעת. הנתבעת ביקשה גם לקזז סכומים ששילמה לכאורה לתובע ביתר עבור דמי מחלה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. בית המשפט דחה את תביעת הנתבעת לקיזוז לעניין דמי הבראה ומחלה בשל היעדר פירוט והוכחות. עם זאת, היא קיבלה את התביעה לקיזוז בגין פיצויי פיטורים בגין התקופה בה נעדר התובע ללא תשלום, תוך חישוב הסכום כ-2,167 ₪. בנוסף, בית הדין קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו, דבר המהווה הפרה של חוק הודעה מוקדמת לעובד (תנאי עבודה). בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרה זו. לסיכום, בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע והורה לנתבעת לשלם לו 136,522 ש"ח, בניכוי פיצויי הפיטורים ששולמו ביתר בסך 2,167 ש"ח בסך 134,355 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח.