ע"א 33073-07-12

תקציר

תושב ירושלים תבע את עיריית ירושלים בגין לשון הרע ופיצויים, בטענה למבוכה כאשר הוטל עיקול על הקורקינט שלו בשל חוב שלא שולם. התושב תבע פיצויים בסך 75 אלף שקל. התיק נדון בבית משפט השלום, שקבע כי העירייה התרשלה בכך שלא ידעה את התושב על העיקול על הקורקינט שלו והורה לה לשלם פיצויים בסך 5,000 שקל. שני הצדדים ערערו על ההחלטה. התושב טען כי סכום הנזק אינו מספק, ואילו העירייה ביקשה למחוק את החיוב. פסק דינו של בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור העירייה בנוגע לתביעת לשון הרע, שכן קבע כי התושב קיבל הודעה מתאימה על החוב והעיקול. עם זאת, ערעורו של התושב התקבל גם בעניין אי הסרת העיקול על הקורקינט שלו. השופט ציין את רשלנותו התורמת של הדייר ואת היעדר הראיות לנזק שנגרם, והחליט להותיר על כנו את הפיצוי בסך 5,000 שקל שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר. סכום זה לא היה קשור לתביעת לשון הרע אלא שימש פיצוי הולם על כך שהעירייה לא הסירה את העיקול במועד. מאחר ששני הערעורים התקבלו, לא היה צו להוצאות, והתוצאה הכספית נותרה ללא שינוי. השופט הגיע למסקנה כי נהלי העירייה היו חוקיים, ותביעת התושב בגין לשון הרע אינה מוצדקת.