עת"מ 44387-03-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לזכותו של אזרח ישראלי לקיים תא משפחתי עם בן זוגו הזר בישראל. לממשלת ישראל יש שיקול דעת לסרב לבקשות אזרחות או תושבות קבע מבני זוג זרים, דבר המופעל לעתים קרובות במקרים בהם הנישואין נראים פיקטיביים. עם זאת, החלטות אלה כפופות לביקורת שיפוטית. בית המשפט הכיר בכך שקביעת כנות קשר הנישואין היא מורכבת ויש לבחון אותה בכל מקרה לגופו. עוד הודגש כי ההגנה על התא המשפחתי היא ערך משמעותי אך אינה מוחלטת ויכולה לגבור על אינטרסים ציבוריים אחרים. במקרה הספציפי שלפנינו, מצא בית המשפט קושי ניכר בהחלטת משרד הפנים לשלול אזרחות מהעותר הזר על בסיס סתירות לכאורה בגרסתם של בני הזוג לאירועים והיעדר מעורבות אישית. בית המשפט ציין כי ההחלטה לא בחנה די הצורך את כנות הקשר ונתנה משקל יתר לסתירות קלות. עוד נמתחה ביקורת על הסתמכות ההחלטה על התנהלותה של העותרת טרם כניסתה האחרונה לישראל, שלא הייתה צריכה להוות גורם מכריע. בית המשפט הגיע למסקנה כי הקשר נראה אמיתי והורה למשרד הפנים לבחון מחדש את החלטתו. היא העניקה לעותר אשרת שהייה ועבודה בישראל למשך שנה, ובמקביל ערך המשרד בדיקה נוספת של כנות הקשר. בית המשפט הורה למשרד למסור את החלטתו עד למועד שנקבע, ולאפשר לעותרים זמן לערער במידת הצורך. לבסוף הורה בית המשפט למשרד לכסות את הוצאות העותרים.