עמ"ש 47454-01-12

תקציר

הערעור והערעור שכנגד דנים בפסיקת תשלומי מזונות ומידור לקטינים של זוג נשוי, ומתמקדים בגובה הכנסתו החודשית של המשיב ובחובתו בתשלום מזונות. המערערת טוענת כי הכנסתו החודשית שנקבעה למשיב אינה מדויקת, וצריכה לעמוד על 9,673 ₪ במקום 8,500 ₪, וכי לא נלקחו בחשבון הפרשות ותשלומים שונים שהופרשו משכרו. לטענתם, הוצאות הילדים מוטלות במידה רבה על כתפי המערערת, ועל המשיב לשלם יותר דמי מזונות, לרבות הוצאות חינוך ורווחת הילדים. המשיב טוען כי הכנסותיו נמוכות מקביעות בית המשפט ועומדות על 7,900 ₪, וכי יש לו חובות מצטברים. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של המשפט, וקובע כי שיעור המזונות שנקבע מביא בחשבון היטב את הנסיבות. עם זאת, בית המשפט מצדד במערערת בחובת המשיב לשאת במזונות הילד, בקובעו כי המשיב חייב עקרונית במזונות הילד, מה גם שבני הזוג עדיין נשואים. בית המשפט קובע כי על המשיב לשלם 700 ₪ לחודש כמזונות עד שהילד יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון, לפי המאוחר. לאחר מכן יופחת השיעור לשליש עד תום שירות החובה הצבאי שלהם. החיוב המתמשך בתשלום מזונות עבור הילד תלוי במצבם המשפחתי של בני הזוג. לאור הסכמת המשיב לדחות את הערעור שכנגד ולשאת בהוצאות קייטנת הילדים, נדחה גם הערעור שכנגד, והערבות של המשיב מוחזרת.