ע"א 16/98

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין תשלום מזונות לילדיו הקטינים של המערער לאחר גירושיו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הילדים, אישר את סמכותו לדון בתביעתם למזונות מוגדלים והורה למערערת לשלם את הסכום שהוסכם עליו בהסכם גירושין משנת 1989. הסוגיה המרכזית בערעור הייתה האם לבית הדין הרבני, שאישר את הסכם הגירושין, סמכות שיפוט בלעדית בענייני מזונות על סמך הסכמת הורי הילדים. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגיש כי הסכמת ההורים לסמכות בית המשפט אינה מחייבת את הילדים הקטינים, שלא היו צד להסכם הגירושין. עוד קבע בית הדין כי אישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני לא היווה דיון נפרד לגופו של עניין מזונות הילדים, ולפיכך הייתה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתיק. כמו כן, בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות ייצוג האינטרסים של הילדים באופן עצמאי ואת הסיכונים הפוטנציאליים בכבילתם להסכמי הוריהם ללא דיון אמיתי בצרכיהם. מאחר שהילדים התנגדו לסמכותו של בית הדין הרבני בכל הזדמנות, ראוי היה שבית המשפט המחוזי ידון בתיק, מה גם שבקשות המזונות לא נדונו לגופן בשום ערכאה אחרת. לבסוף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין גובה המזונות עצמו. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪.