צבאי 20/22

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהרשיע את המערער בשני סעיפים של אונס ומרמה והפרת אמונים, נדחה. בית המשפט מצא כי גרסת הקורבן לאירועים שהובילו לאישום האונס הייתה אמינה ואוששה בראיות, בעוד שגרסתו של המערער לא הייתה אמינה. אמינותה של הקורבן נתמכה גם בהצהרותיו ובהתכתבויותיו של המערער עצמו עם אחרים, שהצביעו על קיום יחסי מין שלא בהסכמה. באשר לאישום במרמה והפרת אמונים, מצא בית המשפט כי המערער, רכז מודיעין במשטרה הצבאית, ניהל מערכת יחסים אינטימית עם גורם פעיל בו פעל, ובכך ניצל את מעמדו והטעה את הקורבן באשר לזהותו. ההגנה לא חלקה על כך שאם גרסת הקורבן תתקבל, הרי שהמעשים מהווים את עבירות האינוס והמרמה והפרת האמונים. ההגנה ערערה על חומרת העונש וטענה להפחתה משמעותית של תקופת המאסר שהוטלה. בית המשפט דחה את הערעור על גזר הדין אך קיבל את הערעור על גזר הדין. נמצא כי נסיבות המקרה ומסוכנות המינית של המערער מצדיקות עונש של שש שנים ושלושה חודשי מאסר בגין כל העבירות, במקום שבע וחצי שנים שהטיל בית המשפט המחוזי. ההחלטה הדגישה את האוטונומיה של הפרט על גופו ואת הצורך במדיניות ענישה מחמירה כלפי עבירות מין, תוך התחשבות גם בנסיבותיו האישיות של המערער ובמחדלי החקירה בתיק. העונש המופחת נועד לאזן בין שיקולים אלה.