ע"פ 3140/11

תקציר

בית המשפט קיבל את דחיית ערעורו של המערער, אישר את הרשעתו בעבירת האינוס וחלק על גרסת המערער לאירועים, וקבע כי עדותו אינה אמינה. בית המשפט נתן אמון מלא בגרסתה של המתלוננת, שהייתה עקבית למרות הצהרותיו הסותרות של המערער, שחלקן הודו במעשים העולים בקנה אחד עם הטענות, כגון מישוש עם מלפפון. לגבי עבירת האונס לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהסתמכותו הבטוחה של בית המשפט המחוזי על עדותה של המתלוננת. באשר לעבירות האלימות, המערער הורשע מלכתחילה בשני סעיפים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, אם כי בית המשפט תיקן אותם לשני סעיפים של תקיפה בנסיבות מחמירות פשוטות. החלטה זו התבססה על ראיות כגון מכתבים שכתב המתלונן טרם הגשת התלונה, אשר הדגישו את התנהגותו התוקפנית החוזרת ונשנית של המערער. פסק הדין בעניין האיומים נשמר, ונתמך בדיווחיה העקביים של המתלוננת על אלימות מילולית מצד המערער. למרות שאופי סעיפי התקיפה שונה מגרימת חבלה לתקיפה פשוטה, העונש הכולל נחשב הוגן ומאוזן, ומשכך בחרה ערכאת הערעור שלא להתערב. הקונצנזוס בהכרעת הדין בין השופטים היה לדחות את הערעור, תוך שמירה על עונשו של המערער כפי שנקבע בתחילה, תוך הקפדה על שיקוף מאוזן של העבירות שבוצעו.