ת"א 37411-04-17

תקציר

התובעים, שניהלו בית אבות, תבעו את הנתבעים - קרן נאמנות והיו"ר שלה - בסכום של למעלה מ-5 מיליון שקל, בטענה כי הפרו חוזה להארכת חוזה הניהול בחמש שנים נוספות ללא מכרז. התובעים טענו כי הנתבעים לא ניהלו משא ומתן בתום לב כנדרש בחוזה והפרו את דיני המכרזים. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים. בית המשפט קבע כי גם אם הנתבעים הפרו את החוזה – דבר שבית המשפט לא סבר לו – התובעים לא הצליחו להוכיח שהמשא ומתן היה מצליח. הראיות הצביעו על חוסר אמון וחילוקי דעות מהותיים בין הצדדים, מה שהופך את הצלחת המשא ומתן לבלתי סבירה. בנוסף, התובעים לא עמדו בתנאי הסף למכרז, אותם לא ניתן לייחס לעוול כלשהו מצד הנתבעים. הנסיבות השתנו מאז החוזה המקורי, וחייבו עבודות בנייה נרחבות ודמי שכירות גבוהים יותר, שהתובעים לא הוכיחו כי יכלו לעמוד בהם. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים לפי דיני המכרזים, וקבע כי הן אינן עקביות וחסרות בסיס עובדתי ומשפטי. הקרן לא הייתה מחויבת לנהל משא ומתן על הארכה והייתה רשאית לפרסם מכרז, במיוחד לאור שינוי הנסיבות. יתר על כן, קשייהם הכלכליים של התובעים עצמם העמידו בספק את יכולתם לעמוד בדרישות חוזה חדש או להשתתף במכרז חדש. בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 150,000 ₪.