ע"א 272/59

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון, השופט אולשן, בשבתו עם השופטים גויטיין וזוסמן, בשני ערעורים מאוחדים (ע"א 272/59 וע"א 280/59) הנוגעים לתביעת פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין הידועים כמרכז וולובלסקי בתל אביב. הערעור הראשון הוגש על ידי מרכז וולובלסקי בע"מ ושלום וולובלסקי, אשר ביקשו לקבוע את גובה הפיצויים שישולמו על ידי מרכז החירשים והאמנים בע"מ ("אגודת החירשים") ביחס להפקעה. הערעור השני הוגש על ידי אגודת החירשים, וערער על תביעות הבעלות של מרכז וולובלסקי בע"מ ועל גובה הפיצוי שנפסק להם. הנשיא דחה את שני הערעורים בקובעו כי: 1. וולובלסקי הצליח לתבוע בעלות על 2.99% נוספים מהקרקע על פי דיני היושר, בכפוף לכך שישלם את המחיר העודף בתוספת ריבית. 2. וולובלסקי החזיק רק ב-14.71% מהמבנים בקרקע, שכן היתר לא פונו לאחר תום הסכם שכירות, כנדרש בהסכם. 3. מרכז וולובלסקי בע"מ ואגודת החירשים היו שתיהן שוכרות של הנכס כולו ונהנו מהגנת חוק הגנת הדייר, תשט"ו-1955. זאת, למרות שהם ביצעו סאבלט של חלקים מהנכס, שכן הם שמרו על החזקה וביצעו פעולות ניהול. 4. דיירים על פי דיני המגן זכאים לפיצוי בעקבות הפקעה, שכן זכות החזקה שהם נהנים ממנה היא בעלת ערך ממשי וגוון של אינטרס חפץ. השופט גויטיין והשופט זוסמן הסכימו עם פסק דינו של הנשיא.