רע"א 1616/22

תקציר

בפסק דין זה נדחתה בקשת רשות הערעור על יסוד תקנה 138(א)(1) לתקנות מבלי להיזקק להתייחסותם של המשיבים. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו הרחב ביחס לחובת הפקדת הערבות, וציין כי התערבות בערעור היא נדירה ומתרחשת רק במקרים בהם סוגיות הערבות פוגעות באופן משמעותי בגישתו של תובע לערכאות או פוגעות בזכויות הקניין של הנתבע. במקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות כאלה, המצדיקות את דחיית הערעור. לגופו של עניין, בית המשפט הפנה לסעיף 353א לחוק החברות, המחייב בדרך כלל חברה תובעת לספק ערבות, אלא אם כן היא יכולה להוכיח את יכולתה הכלכלית לכסות את הוצאות הנתבע במידת הצורך. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי המשיב הוכיח איתנות פיננסית מספקת, החזיק במספר נכסים לא משועבדים בשווי של עשרות מיליונים וניהל פעילות כלכלית משמעותית. ממצאים אלה תמכו בחריג לדרישת הערבות, וחיזקו את התשתית העובדתית של ההחלטה. טענות העותרת בדבר הסתרת התחייבויות על ידי המשיב נדחו כחסרות בסיס, כאשר הראיות הקיימות תומכות ביכולתו של המשיב לכסות עלויות פוטנציאליות. משכך, בית המשפט לא מצא עילה לערער על מסקנות בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה מבלי לפסוק הוצאות, שכן לא התבקשה תגובה.