ת"ק 20722-07-20

תקציר

בית המשפט החליט לקבל חלקית את התביעה נגד הנתבעים. התביעה, התובעת פיצוי כספי בסך 33 אלף שקל מהנתבעים, מוצדקת לפי סעיפים 4 ו-7 לחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, אך הסכום שייפסק יהיה סמלי. נסיבות המקרה כוללות פרסום תמונתו של התובע, שהיה קטין באותה עת, בשבועון חרדי. התמונה צולמה בסיטואציה אינטימית בין התובע לבין הרבי, והיא פורסמה על שער העיתון לצד הכותרת "העד היהודי האחרון" וכותרת המשנה "בני ישראל דחויים". הפרסום השפיל והשמיץ את התובע בעיני הקוראים, במיוחד לאור השתייכותו לחברה החרדית, אליה משתייך גם קהל קוראי העיתון. בעוד טענות הנתבעים, לרבות הסכמה, אמת ותום לב, נשקלו, בית המשפט מצא כי הפרסום אכן מהווה פגיעה בזכותו של התובע לשם טוב ולפרטיות. תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה בשל גילו של התובע בעת הצילום. לפיכך, בית המשפט מורה על תשלום פיצוי של 1,000 ₪ לתובע מהנתבעים, אשר יהיו אחראים גם לפרסום התנצלות או חזרה בה אם התובע יחפוץ בכך. פסק דין זה נועד לאזן בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין חופש הביטוי, ולשקף את התבונה והזהירות הנדרשות בפרסומיהם העתידיים של הנתבעים.