בג"צ 7505/98

תקציר

במקרה זה, קבוצת עותרים שסיימו את התמחותם לפי חוק לשכת עורכי הדין נכשלו בבחינה הנדרשת כדי להמשיך בקריירה המשפטית שלהם. הם ערערו לוועדה הבוחנת וטענו בעיקר כי הרכב הוועדה פגום וכי בהליך הערר נפלו פגמים פרוצדורליים. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא בסיס משפטי לטענות אלה. היא ציינה כי היעדר הוראות ספציפיות בנוגע לערעורים על תוצאות בחינות אינו מותיר מקום לגוף חיצוני לבחון החלטות כאלה, אם כי הוועדה הבוחנת עצמה יכולה לשקול מחדש את החלטותיה באופן פנימי. עוד קבע בית המשפט כי הרכב הוועדה אמנם הורחב משלושה לשמונה חברים, אך אין בכך כדי להיות בלתי חוקי מטבעו או בניגוד להנחיות לשכת עורכי הדין. ההרכב נועד לייצוג מאוזן של שופטים ועורכי דין, תוך יישור קו עם המבנה המקורי של שלושה חברים מבלי להפר את דרישות החוק. בית המשפט התייחס גם לשיקולים פרוצדורליים, כגון זמן מוגבל לעיון והיעדר הנמקה בהחלטות הוועדה, אך הגיע למסקנה כי אלה אינם מהווים עילה מספקת לפסילת ההחלטות. בית המשפט העליון הדגיש כי התערבות שיפוטית מוגבלת בענייני כשירות מקצועית, אלא אם היא כרוכה בטעויות או עוולות ברורות. הוא הדגיש כי מומחיותה של הוועדה אינה צריכה להיות מפוקפקת. בסופו של דבר, העתירות נדחו מאחר שאף אחת מהטענות לא נמצאה מספיקה כדי לבטל את החלטות הוועדה הבוחנת, אם כי פסק הדין הצביע על הצורך ברפורמות אפשריות בתהליך הבדיקה ובהרכב הוועדה, וקרא לשר המשפטים לשקול הקמת ועדה לבחינה מעמיקה יותר של נושאים אלה.