ת"א 11309-05-17

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2016, תבע פיצויים, והצדדים לא הסכימו על הסכום החייב. מומחה מטעם בית המשפט ייחס לתובע נכות רפואית בשיעור של 10% בשל צלקת רגישה ברגלו. התובע טען כי הפגיעה גרמה לו לליקויים תפקודיים קשים, המשפיעים על יכולתו לעבוד ולבצע מטלות יומיומיות. הנתבע טען כי לצלקת לא הייתה השפעה תפקודית. בית המשפט מצא כי לצלקת משמעות תפקודית ופסק לתובע פיצויים בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וסיוע של צדדים שלישיים. הפיצוי הסתכם ב-144,867 שקל, כולל אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט קיבל את חוות הדעת של המומחה כמחייבת והכיר בנכות התפקודית של התובע, שפגעה ביכולתו לתפקד במיום ובעבודה למרות היעדר הפחתה בשכרו. התובע לא הוכיח הפסד השתכרות בעבר, למעט תקופת נכות זמנית, בגינו הסכים הנתבע לשלם 5,037 ₪. בית המשפט קבע כי שכר הבסיס לחישוב אובדן השתכרות עתידי יעמוד על 8,985 ש"ח נטו, ובהתחשב בשכרו המוגדל של התובע לאחר התאונה, פסק לו מחצית מהחישוב האקטוארי, בסך 92,151 ש"ח. סכום זה, יחד עם פנסיה של 12.5%, הגיע ל-103,669 שקל. עבור כאב וסבל פסק בית המשפט 21,161 ₪, ועבור עזרה מאחרים בעבר ובעתיד פסק בית המשפט 10,000 ₪. בית המשפט פסק גם 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ועזרי ניידות, וקבע כי הסכום הגבוה יותר שביקש התובע לא הוכח. כך, סך הפיצויים שנפסקו עמד על 144,867 שקל, כולל הוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 04/02/2021.