ע"א 4229-09-10

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין איש עסקים ישראלי, המערער 1, לבין אליאנס, חברה המייצרת צמיגים, על חוב שחבה החברה הרומנית של המערער 1, סומאי, לאליאנס. החוב נבע מכך שסומייל שיווקה את צמיגי אליאנס. לצורך הבטחת החוב, העמיד המערער 1, שהוא הבעלים, בעל השליטה והמנהל של סומייל, לאליאנס חמישה שיקים אישיים בסך כולל של 300,000 ₪. כאשר סומייל לא הצליח לפרוע את החוב, אליאנס הפקידה את הצ'קים, אך הם לא כובדו בשל מחסור בכספים. אליאנס ביקשה אז לבצע את השיקים, אך המערערת 1 התנגדה בטענה כי קיים הסכם בלעדיות בעל פה בין סומייל לאליאנס, אותו הפרה אליאנס בכך ששיווקה את צמיגיה באמצעות חברה אחרת. הפרה זו, טען המערער 1, מזכה אותו בקיזוז כנגד השיקים. בית משפט השלום דחה את התנגדותו של המערער 1, והוביל לערעור זה. טענותיה העיקריות של המערערת 1 הן כי אליאנס הפרה את הסכם הבלעדיות, וגרמה נזקים לסומייל ולחברה נוספת, אנבולופ, שבבעלות בנו של המערער 1. הוא גם טוען לזכות לקזז את הנזקים הנטענים כנגד הצ'קים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער 1 לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו וכי טענותיו היו טקטיקה מעכבת בלבד. יתר על כן, אין די בנזקים הנטענים לסומייל ולאנוולופ כדי להצדיק את קיזוז השיקים, מה גם שהצדדים אינם קרובים זה לזה, והחוב והצ'קים אינם מעסקה אחת. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערת 1 לא ניסתה לפרוע את החוב, למרות שהציעה להחזיר את הצמיגים שלא נמכרו. השופטים הציעו כי אם המערער 1 יפקיד את סכום השיקים אצל בית המשפט עד למועד שנקבע, התנגדותו תתקבל, והשעבוד על רכושו יוסר. זאת, חרף אופייה החלש של הגנתו של המערער 1, לאפשר לו את יומו בבית המשפט ולהתחשב בזכויותיה של אליאנס. בהמשך ציין המערער 1 כי יוכל לגייס את הכספים אם יוסר השעבוד, אך אליאנס סירב והציע סכום חלופי להפקדה. בית המשפט קבע, כי אם המערער 1 יפקיד סכום זה, התנגדותו תתקבל, והשעבוד יוסר; אחרת, הערעור יידחה. כל צד יישא בהוצאותיו.