בג"צ 88/10

תקציר

העותרים, הוריו של חייל שנפטר והתאבד, ביקשו לפתוח בהליכים פליליים נגד קצין רפואה גדודי, המשיב מס' 4, באשמת גרימת מוות ברשלנות. לטענתם, רשלנותו של הקצין, יחד עם מפקדים נוספים, תרמה למותו של בנם. החייל, סמ"ר איתי שוורץ, הראה סימני מצוקה, כולל איום בהתאבדות, שלושה שבועות לפני מותו, שלכאורה לא טופלו כראוי על ידי הממונים עליו. מחקירה עלה כי המפקדים עודכנו במצבו הנפשי של שוורץ, אך לא נקטו בפעולות מספקות כדי להפחית את הסיכון. חרף קביעת הרשלנות בטיפולם, הן המשיב מס' 3 והן המשיב מס' 2 הגיעו למסקנה כי אין קשר סיבתי מספק במישור הראייתי הפלילי בין מעשי הקצינים לבין התאבדותו של החייל, ובחרו במקום זאת לנקוט בהליכים משמעתיים. העותרים סברו כי קיים אינטרס ציבורי מובהק במיצוי הדין הפלילי והצביעו על סתירות בין מקרה זה לבין מקרה דומה בו היה מעורב חייל אחר. המשיבים טענו כי ההליכים המשמעתיים מתאימים יותר, שכן הראיות אינן תומכות באישום פלילי. השופטים אישרו זאת, וציינו כי מסלול המשמעת נופל בגדר הפעולות הסבירות, תוך כיבוד אמות מידה משפטיות ואיזון אינטרסים, ובכך דחו את העתירה, תוך שהם חוזרים ומדגישים את חומרת האחריות המוטלת על מפקדי הצבא להבטיח את שלומם ושלומם של החיילים.