ת"א 24714-07-22

תקציר

הנתבעים ביקשו לדחות את תביעת התובע בעילה של התיישנות, שיהוי, השתק ודחיית כתב ויתור. התובע טען להונאה, מצג שווא כוזב ופרסום כוזב במכירת דירת נופש בגרמניה. התביעה ביקשה השבת מחיר הרכישה, הוצאות, דמי שכירות שלא שולמו ופיצוי בגין נזקים כלכליים ולא ממוניים. בית המשפט קיבל חלקית את בקשת הנאשמים. בית המשפט דחה את התביעה להשבת מחיר רכישת הדירה בשל התיישנות. גם התביעה לדמי שכירות שלא שולמו לפני יולי 2015 נדחתה. בית הדין הדגיש את אופיו הדרסטי של הדחייה על הסף ואת חוסר רצונו לשלול את זכויותיו המהותיות של התובע ללא בחינה מלאה לגופו של עניין. תקופת ההתיישנות בתביעה, שאינה נוגעת למקרקעין, עמדה על שבע שנים. מועד לידתה של עילת התביעה, במקרה זה, היה כאשר התובעת יכלה לממש את זכויותיה באופן אפקטיבי, אז חתמה על הסכם עם חברה גרמנית המפרט את מהות זכויותיה בנכס. המועד האחרון שיכול היה להתחיל היה במאי 2015, אז נרשמו זכויותיה של התובעת בטאבו הגרמני. מאחר שהתביעה הוגשה ביולי 2022, היא נדחתה מטעמי התיישנות. התביעה בגין דמי שכירות שלא שולמו, לעומת זאת, התעוררה לא לפני יולי 2015 – תחילת תקופת ההתיישנות בת שבע השנים לרכיב זה של התביעה. בית המשפט עודד את הצדדים לשקול הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט עבור שאר הנושאים והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 26.2.2023.