ע"א 527/89

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לסכסוך חוזי על עבודות מדידה בין קיבוץ למודד. השמאי ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ששלל ממנו הפרשי הצמדה לתקופה העולה על שנתיים, משום שלא יכול היה להצדיק את איחורו בדרישת התשלום. על פי החוזה, המודד היה אמור לקבל תשלום יומי עבור עבודתו, צמוד למדד עלות הבנייה, וחשבונות היו אמורים להיות מוגשים בין ה-16 ל-20 בכל חודש. בית המשפט העליון פסק לטובת השמאי וקבע כי פרשנות החוזה אינה תומכת בטענת הקיבוץ כי ההצמדה נפסקה בסוף כל חודש. יתר על כן, האיחור בדרישת התשלום לא פגע שלא בצדק בקיבוץ, שכן הוא השתמש ללא הרף בכספים שיועדו למודד. עם זאת, בית המשפט התאים את שיטת החישוב להפרשי ההצמדה, והציב אותה בין השיטות שהציעו המודד לקיבוץ, והתוצאה הייתה סכום פשרה. לפיכך התקבל הערעור, והערעור הנגדי נדחה ברובו. הקיבוץ חויב לשלם למודד את שכרו המגיע לו, כולל הפרשי הצמדה, בצירוף אגרות נוספות. השופטים ש' לוין, א' ברק ומ' אור נתנו פסק דין פה אחד.