ע"א 2144/13

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט למספר סוגיות מורכבות הקשורות לרשות הפלסטינית ולמעורבותה במעשי טרור. בית המשפט בחן האם הרשות הפלסטינית נהנית מחסינות פרוצדורלית מפני הליכים משפטיים אזרחיים לפי המשפט הבינלאומי. נקבע כי הרשות הפלסטינית אינה זכאית ליהנות מחסינות כזו משום שאין לה מעמד של מדינה זרה או מקבילה לה, על פי הדין הישראלי ותעודת שר החוץ. בית הדין ניתח בהרחבה אם פעולות הרשות הפלסטינית יכולות להיחשב כבלתי שפיטות כפעולות מלחמה. היא דחתה טענה זו, תוך הבחנה בין פעולות מלחמה לטרור, והדגישה כי פעולות הרשות הפלסטינית מנוגדות לנורמות הבינלאומיות. בית המשפט הכיר בראיות המצביעות על תמיכתה של הרשות הפלסטינית בטרור במהלך האינתיפאדה השנייה באמצעים אידיאולוגיים, כספיים ומעשיים, כגון הפעלת מחנות אימונים, מתן תמיכה כספית ולוגיסטית ואי סיכול תוכניות ידועות של פעילות טרור. כתוצאה מכך, הרשות הפלסטינית נשאה באחריות לרשלנות, הן מבחינת אשמה מוסרית והן מבחינת הפרת חובת זהירות, בכך שעודדה והסיתה לרצח עמוס מנטין באמצעות מחנה אימונים שסייעה לו. בית המשפט קבע כי פיצויים עונשיים מוצדקים במקרה זה בשל חומרת מעשיה של הרשות הפלסטינית ובהיעדר הליכים פליליים המספקים צדק כלשהו. ההחלטה לפסוק פיצויים עונשיים נתמכה בשיקולי גמול, הרתעה והצורך להעביר מסר חברתי נגד הטרור. בסיכומו של דבר, חויבה הרשות הפלסטינית לשלם פיצויים עונשיים משמעותיים בנוסף לפיצויים, ובכך קבעה תקדים בטיפול המשפט הישראלי בסוגיות בינלאומיות וחוצות שיפוט כה מורכבות.