עת"מ 29081-06-21

תקציר

העותר ביקש להיות מוכר כדייר ממשיך בדירת דיור ציבורי לאחר פטירת אביו, הדייר החוזי. השאלה המהותית הייתה האם העותר התגורר בדירה ברציפות לצד אביו משנת 2009 ועד מותו של האחרון בשנת 2018, דבר שיקבע את תחולתם של דינים מסוימים המסדירים את הדיור הציבורי. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותר לא הביא ראיות מספיקות להמשך מגוריו. תחת זאת, ביקורים מעגליים – סוג של ראיה מנהלית – שנערכו הן בדירת האב והן בדירת אמו של העותר, הצביעו על כך שהעותר לא התגורר עם אביו בתקופה הרלוונטית. לדיווחים אלה, שהיו עקביים לאורך שנים רבות, ניתן משקל משמעותי. זאת ועוד, הצהרותיו של העותר עצמו ורישומים רשמיים תמכו בהיעדר רציפות מגוריו בדירה. לפיכך קבע בית המשפט כי העותר אינו זכאי להיות דייר ממשיך. ההחלטה נמצאה גם סבירה ומצויה בגדר שיקול הדעת המינהלי, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את העתירה. יצוין, כי העותר לא טען לזכויות עצמאיות בדיור הציבורי ולא היה לו הסבר סביר לסתירות בין טענותיו לבין הראיות המנהליות. בהתחשב בנסיבותיו של העותר, החליט בית המשפט שלא לחייבו בהוצאות.