ת"צ 61527-12-18

תקציר

החלטת בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה תלויה בשתי דרישות משפטיות עיקריות לאישור הסדרים בתובענות ייצוגיות: * **ההסדר חייב להיות ראוי, הוגן וסביר לאור האינטרסים של חברי הקבוצה.** מדובר בבחינה מדוקדקת של גורמים שונים, לרבות הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין מה שחברי הקבוצה עשויים לקבל אם התביעה תצליח, שלב ההליכים והיתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה מול הסיכונים והסיכויים להמשך ההתדיינות המשפטית. * **יש למנות בודק שייתן חוות דעת על הסדר הפשרה.** ניתן לוותר על דרישה זו אם בית המשפט, מסיבות שנרשמו במיוחד, סבור שחוות הדעת של הבודק אינה נחוצה. בית המשפט מצא כי הסדר הפשרה עמד בקריטריון הראשון, וראה בו ראוי, הוגן וסביר עבור חברי הקבוצה. הערכה זו לקחה בחשבון את אופי הבקשה והרקע שלה, את הסיכונים והתועלת הפוטנציאלית לכל הצדדים, ואת המשאבים הנדרשים להמשך ההליכים. בית המשפט הכיר בכך שהסדרים כרוכים מטבעם בפשרה, תוך איזון בין סעד מובטח ומהיר לבין פוטנציאל ליתרונות נמוכים יותר, אך ודאיים יותר, בהשוואה לתוצאה מקסימלית לא ודאית. במקרה הספציפי הזה, שיעור ההשבה של כ-45% נחשב סביר, במיוחד מול העלויות ואי הוודאות של התדיינות משפטית ממושכת. טענה זו נתמכה בפסיקה שבה אושרו שיעורי השבה דומים בהתנחלויות. לגבי הקריטריון השני, בית המשפט החליט שלא למנות בודק. החידוש המשפטי כאן טמון בפרשנות בית המשפט לחריג לכלל מינוי הבוחן, תוך התיישרות עם הפסיקה המקובלת לפיה החריג הפך לנורמה בפועל. בית המשפט ציין שיקולי יעילות (עלות ושיהוי), שיקולים מהותיים (תנאי פשרה המבוססים על שאלות משפטיות בתחום מומחותו של בית המשפט) ושיקולים דיונים (בית המשפט או גופים מקצועיים אחרים המעורבים בגיבוש הסדר) כסיבות לאי מינוי בודק. במקרה זה, הסדר הפשרה הושג באמצעות גישור, ורואה חשבון חיצוני בחן את הנתונים הבסיסיים, וסיפק חוות דעת שאמנם כפופה לסודיות, אך נבדקה על ידי בית המשפט ונמצאה תומכת בסבירות סכומי ההשבה של הסדר הפשרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מינוי בודק יגרום לעיכוב מיותר ויגרור עלויות נוספות ללא תועלת מוחשית. כמו כן, בית המשפט התייחס להתנגדויות ספציפיות, ודחה טענות בדבר ניגוד עניינים וחוסר סבירות ברף ההשבה בשל היעדר בסיס עובדתי. בית המשפט גם דחה את בקשת המתנגדים להחזר הוצאות, ומצא כי התנגדותם חסרת בסיס. באשר לבקשה לפטור מהחלק השני של אגרת בית המשפט, ניתח בית המשפט תקדימים למתן פטורים כאמור, הכוללים פיצוי משמעותי לחברי הקבוצה, הסדר מוקדם, הסדרת התנהלות עתידית וקיום גישור. בעוד שההסדר היה כרוך בפיצוי ניכר ומקורו בגישור, בית המשפט דחה את הפטור. החלטה זו התבססה על אורכה המוגזם של תקופת המשא ומתן (למעלה משלוש שנים), אשר סתרה את טענת היעילות לסיום מהיר, ועל המשאבים השיפוטיים הרבים שנצרכו בבקשות והחלטות רבות לאורך ההליך. לבסוף, בית המשפט התייחס לתשלום שכר טרחה ולפיקוח על ביצוע ההסדר, וסבר כי תשלום דחוי של שכר טרחת עורך דין אינו מיותר בהתחשב במינוי נאמן ומנגנון ההשבה המהיר שהוסכם עליו. בית המשפט התווה את הצעדים הפרוצדורליים להודעה לציבור על אישור הסדר הפשרה ואת חובת המשיבים להודיע לבית המשפט על השלמת ביצוע הסדר הפשרה.