ע"פ 3399/11

תקציר

הערעור בפני בית המשפט נובע מהרשעת אב בביצוע מעשים מגונים בבנו הקטין. האירועים התרחשו לכאורה בשנים 2000 ו-2001, כשהבן היה כבן 9.5, והתלונה הוגשה כמה שנים לאחר מכן. פסק דינו של בית משפט קמא היה חצוי, כאשר שופט אחד זיכה את האב מחמת הספק הסביר, ואילו שני השופטים האחרים הרשיעו אותו בעבירות שונות. השופטים קבעו פה אחד כי עדותו של המתלונן אמינה, אך לא הסכימו על המשקל שיש לייחס לעמימות ולאי הדיוקים בעדותו, במיוחד נוכח הזמן שחלף מאז האירועים. הערעור מתייחס להרשעה, תוך התמקדות בטענה כי עדותה של המתלוננת לא הייתה אמינה, ולחילופין כי העונש שהוטל היה מופרז. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי עדותה של המתלוננת אמינה וכי אי ההתאמות אינן מצדיקות ספק סביר, ודעת הרוב גוברת על דעת המיעוט. השופטים דחו גם את בקשת המערער להגיש ראיות נוספות ולא מצאו עילה להתערב בעונש שהוטל. השופטת ארבל והשופט הנדל הסכימו עם פסק הדין.