ע"א 1333/14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על ממצאיו של בית משפט קמא בסכסוך מכר נכסים. המערערים טענו כי המשיב הסתיר הסכם מכר, הציג מצג שווא ועסק בטקטיקות של העלמות מס. לטענתם, המוכרים, שלא דיברו אנגלית שוטפת, סברו שהם חותמים על הסכמי ניהול ולא על הסכם מכר. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות נכונות. המערערים טענו תחילה לזיוף, אך בהמשך זנחו טענה זו. בית המשפט הדגיש כי הראיות מצביעות על כך שהמוכרים התכוונו למכור את הנכסים, ומסמכים שנחתמו על ידם תומכים בהסכם מכר לגיטימי. בית המשפט דחה גם את טענת העושק של המערערים לעניין מחיר המכירה, שכן היא סותרת את טענותיהם האחרות. מחיר המכירה המקורי היה נמוך, אולי בהשפעת התנאים הכלכליים ששררו אז, כולל דמי שכירות מוגנים נמוכים ואינפלציה. יתר על כן, הנרטיב של המערערים לא היה עקבי לאורך זמן, בתחילה קבע כי המשיב טען שהנכסים הולאמו, ובהמשך תוקן לטענות על ניהול כושל. בית המשפט לא מצא בסיס ממשי לתמוך בטענותיהם בדבר מרמה או כפייה, וציין כי המוכרים היו משכילים ובעלי סיוע רב. חרף שהכיר בהתנהלותו המפוקפקת של המשיב, ובפרט בכל הנוגע למחדלי דיווח המס הקשורים לעסקה, אישר בית המשפט כי התנהלות זו אינה פוסלת את ההסכם. בסופו של דבר, אף שהערעור נדחה, לא נפסקו הוצאות למשיב, מתוך הכרה בסוגיות הטמונות בהתנהלות הצדדים.