ע"מ 26/21

תקציר

הדיון נסוב סביב עילות המעצר והמעצר במערכת המשפט הצבאית הישראלית והאם הן עולות בקנה אחד עם חוק השיפוט הצבאי, המשפט הכללי וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. שלושת המערערים במקרה זה היו חיילים שנעצרו בגין היעדרות ממושכת משירות צבאי. בית המשפט בוחן את שלוש עילות המעצר המקובלות במשפט הצבאי: מסוכנות צבאית, חשש לפגיעה חמורה במשמעת הצבאית וחשש להימלטות מן הדין. יודגש כי עילות אלה נבחנות בנפרד בהתאם לנסיבות הספציפיות של המעשה ומבצע המעשה. העילה הראשונה, מסוכנות צבאית, היא אמצעי מניעה המבוסס על החשש הסביר כי הנאשם, אם ישוחרר, יסכן את שלום הציבור בשל אופי העבירה. עבירות מסוימות, כגון היעדרות משירות צבאי, נחשבות ייחודיות למערכת הצבאית ונושאות חזקת מסוכנות צבאית, אותה ניתן לסתור. העילה השנייה, החשש לפגיעה חמורה במשמעת הצבאית, מתמקדת בתוצאות עבירות העבר ובשאלה האם שחרורן יפגע באופן משמעותי בחוסנו ובמוכנותו של הצבא. חובת השירות הצבאי מעוגנת בחוק ונחשבת לחובה כללית ושוויונית של האזרחים, והיעדרות בלתי מורשית פוגעת באופן משמעותי באינטרס החברתי לקידום השוויון בשירות הצבאי. לפיכך, מעצר בעילות אלה תקף. העילה השלישית, החשש מפני בריחה מן הצדק, היא עילה קלאסית המעוגנת במשפט הכללי, ויוצרת חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, הקובעת כי אדם שנעדר משירות צבאי עלול להימלט מן הדין אם ישוחרר. החזקה היא תוצאה של יחסו של הנאשם לחוק ולאופי העבירה. בית המשפט דן גם בחלופות המעצר ומדגיש כי המסלול העיקרי לחיילים צריך להיות שחרור ליחידה שבפיקוח (מעצר פתוח). עם זאת, במקרים המתאימים קיימת אפשרות לשלב חיילים בשירות צבאי עם מגבלות מקלות יותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי מעצרו של כל מערער מוצדק בנפרד על יסוד העילות הקיימות, והערעורים לשחרורו נדחים. מעצרו של המערער מס' 2 הוארך עד ליום 4.7.2021, בשל עברו הנקי ונסיבות עניינו.