ה"פ 3814-04-08

תקציר

המשיבים, שמעון ודליה שני, הגישו בקשה למתן צו הצהרתי הקובע כי הם הבעלים החוקיים של משק חקלאי ואחוזה, בהתבסס על הסכם מכר מיום 18.6.89. המבקשים, שאחד מהם מכר את הנכס למשיבים, טענו כי יש לדחות את התביעה משום שבית המשפט נעדר סמכות עניינית והתביעה התיישנה. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש לו סמכות מהותית לדון בתביעה, שכן הסעד המבוקש על ידי המשיבים אינו כולל סעד של חזקה או שימוש במשק ובעזבון, המצוי בסמכותו של בית משפט השלום. המשיבים מחזיקים בפועל בנכסים מזה כ-20 שנה והמחלוקת מוגבלת לתוקפו המשפטי של הסכם המכר. באשר לטענת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי המבקשים לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה, ויתרה מכך, התקיימו יחסי אמון קונסטרוקטיביים בין הצדדים. הסכם המכר יצר חובה על המבקשים לנהוג בתום לב ולהעביר את הזכויות למשיבים. חובה זו, בצירוף הציפייה הלגיטימית של המשיבים לבעלות בלעדית, הביאו לכך שתקופת ההתיישנות החלה במועד שבו ערערו המבקשים על זכויות המשיבים בבית המשפט. משכך, לא צלחו התנגדויותיהם המקדמיות של המבקשים, והם חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.